רוברט שומאן, אופוס 48לטקסטים של היינריך היינה

בחודש מאי היפהפה,
כשכל הניצנים הנצו,
אז החלה בליבי
האהבה לצמוח.
בחודש מאי היפהפה,
כשכל הציפורים שרו,
אז התוודיתי בפניה
על אהבתי וערגתי.

2.

מדמעותיי הנצו הרבה פרחים מלבלבים
ואנחותיי הופכות למקהלת זמירים.
ואם תאהביני, ילדה, אתן לך במתנה את כל הפרחים
ומול חלונך תהמה שירת הזמיר.

3.

הוורד, השושנה, היונה והשמש,
את כולן אהבתי בשכרון-אהבה.
איני אוהב אותן יותר, אני אוהב אך ורק
את הקטנה, המעודנת, התמה, האחת,
היא עצמה, חמדת כל החמדות
היא וורד, שושן, יונה וגם שמש,
אני אוהב רק את הקטנה, המעודנת,
התמה, האחת, האחת!

4.

כאשר אני מביט אל תוך עינייך
נעלמים כל סבלותיי ומכאוביי,
אבל כשאני מנשקך על פיך,
אז מחלים אני לחלוטין.
כשאני נשען על חזך
אני נסחף בתשוקת גן-עדן,
אך כשאת אומרת: אני אוהבת אותך!
אני מוכרח למרר בבכי.

5.

אני רוצה להשקיע את נשמתי
אל תוך גביע השושנה;
השושנה צריכה להדהד וללחוש
שיר על אהובתי.
השיר צריך להיות נסער ורוטט
כמו הנשיקה של פיה
שהיא פעם נתנה לי
בשעה נפלאה, מתוקה.

6.

בריין, בנהר הקדוש
שם משתקפת לה בגלים
עם הקתדרלה הקדושה שלה
העיר קלן הגדולה והקדושה.
בקתדרלה עומד לו ציור,
המצוייר על עור מוזהב
הוא זרח בחביבות
אל תוך חיי הפראיים.
פרחים ומלאכים מתעופפים
סביב לגבירתנו האהובה;
העיניים, השפתיים, הלחיים,
דומות בדיוק לאהובתי.

7.

איני נוטר טינה,
גם אם לבי נשבר,
אהבה אבודה לנצח,
איני נוטר טינה.
כשם שאת זוהרת בברק יהלומים
כך לא תיגע שום קרן אור
בלילו של ליבך,
זאת ידעתי מזמן.
איני נוטר טינה,
גם אם לבי נשבר.
הלא ראיתי אותך בחלום
וראיתי את הלילה בחדרי לבך
וראיתי את הנחש הניזון מלבך,
ראיתי, אהובתי, עד כמה את מרשעת.
איני נוטר לך טינה.

8.

אילו ידעו הפרחים הקטנים
כמה עמוקים הפצעים בלבי
היו הם בוכים איתי
כדי לרפא את כאבי.
ואילו ידעו הזמירים
כמה עצוב וחולה אני,
היו הם מזמרים בשמחה
שיר מרומם.
ואילו היו הם יודעים,
כוכבי הזהב,
היו הם יורדים ממרות מושבם
ומנחמים אותי.
כולם לא יכולים לדעת זאת,
רק אחת מכירה את כאבי,
הרי היא עצמה קרעה
את לבי לגזרים.

9.

זוהי נגינה בחליל ובכינור,
חצוצרות מצטרפות בתרועה;
שם רוקדת את מחול החתונה
אהובת לבי.
זהו צלצול ורעש,
תופי דוד וחליל רועים.
בין הצלילים מתייפחים ונאנחים
המלאכים החביבים.

10.

כשאני שומע את השיר מתנגן,
זה שפעם שרה אהובתי,
רוצה חזי להתנפץ
מרוב כאב פראי.
תשוקה אפלה מוליכה אותי
מעלה אל פסגת היער,
שם נמס בדמעות
כאבי הבלתי נסבל.

11.

נער אוהב נערה,
היא בחרה במישהו אחר.
האחר אוהב אחרת
והתחתן איתה.
הנערה לוקחת מתוך כעס
את הבחור הטוב הבא
שנקרה על דרכה
והנער סובל מזה.
זהו סיפור ישן
אבל הוא נשאר תמיד חדש,
ולמי שזה בדיוק קורה
נשבר הלב לשניים.

12.

בבוקר קיץ מאיר
אני סובב לי בגן.
הפרחים לוחשים ומדברים,
אבל אני משוטט דומם.
הפרחים לוחשים ומדברים
ומביטים בי בחמלה:
אל תכעס על אחותנו,
אדם עצוב וחיוור שכמוך!

13.

בחלומי בכיתי,
חלמתי שאת בקברך.
התעוררתי, והדמעה
עוד זלגה על לחיי.
בחלומי בכיתי,
חלמתי כי עזבת אותי.
התעוררתי, ומיררתי בבכי
עוד שעה ארוכה.
בחלומי בכיתי,
חלמתי שהיית עוד נאמנה לי,
התעוררתי, ועדיין
זורם נהר דמעותיי.

14.

כל לילה בחלום
אני רואה אותך,
ורואה אותך מברכת בידידות,
ובבכי קולני אני מפיל עצמי
למרגלותייך המתוקות.
את מסתכלת בי בנוסטלגיה
ומנענעת את ראשך הזהבהב;
מעינייך חומקות
פניני דמעות.
את אומרת לי בסוד מלה שקטה,
ונותנת לי את זר הברושים.
אני מתעורר, והזר נעלם
ואת המלה שכחתי.

15.

מהאגדות הישנות צץ לו עם יד לבנה
שם נשמע הצליל והזמר של ארץ פלאים;
שבה פרחים ססגוניים פורחים באור שקיעה זהבהב,
ומדיפים ריח ניחוח הם לוהטים עם פני כלה,
ועצים ירוקים שרים מנגינות עתיקות
וצפרירים נשמעים בסוד, וציפורים מצטרפות בציוץ;
וחזיונות ערפל עולים ממעבה האדמה
ורוקדים מחולות אווריריים במקהלה מוזרה;
וניצוצות כחולים בוערים על כל עלה וזר
ואורות אדומים רצים ומערבולת מטורפת;
ומעיינות רועשים פורצים מתוך אבן שיש פראית,
ובאורח פלא בנהרות זורחת ההשתקפות.
אח, לו יכולתי להגיע לשם ושם לשמח את לבי,
ולפרוק את כל הסבל, ולהיות חופשי ומאושר.
אח, ארץ-אושר זו , אני מרבה לראותה בחלומי,
אך רק יאיר הבוקר, מתמוסס הכל כמו קצף.

16.

את השירים הישנים והמרושעים
את החלומות המרושעים והקשים,
בואו ונקבור אותם עכשיו,
הביאו ארון גדול.
בתוכו אשים לא מעט דברים,
אך עוד לא אומר מה.
הארון צריך להיות גדול יותר
מחבית מהיידלברג.
הביאו גם אלונקה, ולוחות חזקים ועבים,
גם עליה להיות ארוכה יותר מהגשר במאינץ.
הביאו לי גם תריסר ענקים,
הם צריכים להיות חזקים יותר
מכריסטוף החזק בקתדרלה של קלן על הריין.
עליהם לסחוב את הארון
ולהטביע אותו בים,
כי לארון גדול כזה
מגיע קבר גדול.
התדעו מדוע הארון
כל-כך גדול וכבד?
אני מטביע בו את אהבתי
וגם את כאבי.

תרגום: מיכל ואסף לויטין